1ועוד כתב ואין אנו יודעין כו' ובנגר הנגרר פסק במס' עירובין כר' יהודה: אמר הכותב אני רואה הטעם מפורש שהלכה כדברי ר' יוחנן דאמר מתוקן אע"פ שאינו קשור ותלוי והוא שיש עליו תורת כלי והיינו מתני' דקתני בין כך ובין כך פוקקין בו כלומר בין קשור בין שאינו קשור כלל והוא שמתוקן ויש עליו תורת כלי ור"י דבעי התם קשור בדלת בשאין עליו תורת כלי כדמפורש בדוכתא בעובדי דשיתא ואדרבה ולא יעלה על דעתם לחלק בין זה לזה מפני שהן כלים גמורין דכיון דבגמ' אמרי האי תורת כלי עליה ש"מ שכל שיש עליו תורת כלי שרי אע"פ שאינו קשור וכן נגר שיש בראשו קלוסטרא משום תורת כלי התירו בו כמתקן בלבד ומיהו ר' אבא בר כהנא ודאי הוה סבר שאפי' מתוקן בלא תורת כלי פוקקין בו ומשו"ה מוקי לה למתני' דלא כר' יהודה אבל אנן דקיי"ל כר' יוחנן דבעי תורת כלי מתני' רבי יהודה היא וכשכתבה רבינו הגדול ז"ל למימרא דר' אבא בר כהנא על מנת שיש תורת כלי עליה אמרה וכרבי יוחנן כמו שמפורש בהלכות וזה הפסק נכון ועולה כהוגן ולא נצטרך לחלוק על הגמרא כמו שחלק עליה בעל המאור ז"ל ואמר דאע"ג דחזינן לר' אבא בר כהנא דמדמה להא דנגר הנגרר להא דתניא קנה שהתקינו אנן לא חיישינן לה ולא מדמינן לה וכו' וזה דבר שלא יתכן שנחלוק אנו מדעתנו הנקלה במה שדמו בגמ' שקנה שהתקינו לפתוח ולנעול היינו נגר ממש שמחברו בדלת ובכותל והיינו פקק החלון ולפיכך דמו אותם בגמ' ומה שהקשה בעל המאור ז"ל והקשו רבים לפניו מדשמואל אדשמואל דגבי חריות ס"ל כרשב"ג ובנגר הנגרר פסק הלכה כר' יהודה אומר אני שהוא הטעם שפירשנו למעלה בהכנה לפי שהחריות עשויות לישיבה והן עצמן תורת ישיבה עליהן וכשהקשו מהן בגמ' לר' יוחנן ומי בעי רשב"ג תורת כלי משום דר' יוחנן אומר בכל כסויי הכלים שיש להם נמי בית אחיזה והוא שיש תורת כלי עליהן אלמא אפי' במונחין ואפי' במוכיחין לכך שעשו להם בית אחיזה לכסויין בעינן תורת כלי ואילו רשב"ג לא שמעי' ליה לעולם דבעי תורת כלי ובעשויין לכך מיהת לא בעי דהיינו חריות ולהכי איצטריך למימר דסבר לה כוותיה בהתקנה בעשויין ומיוחדין לכך דהיינו חריות דתורת ישיבה משוי לה וה"ה לכסויי הכלים הראויין ועשויין למלאכתם ופליג בנגר ובקנה וכיוצא בהן דבעי תורת כלי בין אמרה רשב"ג בין שלא אמרה:2ומה שכתב וזו שפסק הרי"ף ז"ל כו' אזיל לטעמיה: אמר הכותב אין אומרים בדברים הללו זו דומה לזו שכסוי התנור לפי שהוא כגופו שהוא עצמו מסייע באפיה נעשה ככלי עצמו שכל עצמו של תנור אינו ראוי למלאכתו אלא מפני סיוע של כסוי הלכך לא בעי בית אחיזה דלא גרע משבריו דתנור זה נראה לי לפיכך הזכירו כסוי התנור בלבד ולמקצת תלמידיו של רבי' הגדול מצאתי שזה שחלקו רבי יוסי ורבנן במתניתין היינו בכלים שהטמינן בקרקע כגון שעושיו לחביות גדולות של שמן שחופרין גומא ומושיבין אותן בתוכו ואינן מגולין כלל ולפי שאינן נראים ע"ג קרקע הוה ליה ככסוי הקרקעות וגזרינן אבל בשאר כלים כגון תנורים הלכה כר' אליעזר דשרי אע"פ שמחוברין לקרקע דהואיל ואינן בקרקע ליכא למיגזר ובנוסחאות בדוקות מצינן העיד רבי יוסי הכהן משום רבי אליעזר בן יעקב ומשאר נוסחאות שכתוב בהן ר' יוסי סתם נמי מ"מ רבי יוסי במתני' מעדותו של רבי אליעזר אמרה דסבר כי היכי דלא גזר ראב"י בתנור לא גזרינן בשאר כלים אבל רבנן פליגי עליה ואמרי דלא דמי והתימא מבעל המאור מה מקום לשגגה שאמר והלא יכולין אנו לפרש דראב"י בתנור תלוש אמרה ור' יוסי הוסיף שה"ה למחובר ורבנן סברי במחובר גזרינן ומעדותו של ר' אליעזר בן יעקב הוא שאמרו בגמרא כסויי כלים אע"ג דאין להם בית אחיזה כלומר דלא פליגי רבנן עליה דר' אליעזר בן יעקב ומה שאמרו כמאן כר' אליעזר בן יעקב שהוא אמרה וממנו למדו כאותה שאמרו למעלה כמאן תלינן כובסא בדיקלא כמאן כי האי תנא וכו' ואין מי שיאסר בו וכן אחרת בפרק כירה ואילו היה הלכה כר' יוסי דמתניתין בכל הכלים לא הוה אמר רבינא כמאן מטלטלינן כסויי דתנורי כר' אליעזר בן יעקב אלא הוה אמר כמאן מטלטלינן כל כסויי הכלים כר' יוסי אלא ודאי הלכתא כר' אליעזר בן יעקב ולית הלכתא כר' יוסי דמתני' וכן פסקו ר"ש בעל הלכות ור"ח ז"ל ואע"פ שרבינו שלמה כתב עלה ופלוגתא היא במתני' דאיכא למ"ד בעיא בית אחיזה קבלת גאונים תכריע או שמא ר"ל ששלש מחלוקות בדבר. כתוב בספר המאור והא דאמר רב חסדא כו' ודברים ברורים הם כמו שכתבנו והרי"ף ז"ל פקפק בהם: אמר הכותב משלו נתנו לו לרבינו הגדול ז"ל שהוא לא בא לפסוק כרב חסדא כהלכתיה לגמרי אליבא דמתני' דודאי לתירוציה דרב חסדא מתני' לאו הלכתא היא בלהתחיל אלא דאוקימתיה פסקי בשיעורא דרישא אעפ"כ חששו מקצת הגאונים ז"ל וסברו לפסוק הלכה ככוליה תירוציה דשמואל משום דלדידיה אתיא מתני' כולה כהלכתא והיה יותר נכון בעיניהם לפסוק כההיא תירוצא דמוקי ומפרש מתניתין אליבא דהלכתא אבל הסוגיא מכרעת כרב חסדא וכן בריש פרק משילין רב אסי ורבי יוחנן סברי לה כרב חסדא דארבע וחמש דוקא ואי נמי בעי טובא לא ואף רבי' הגדול ז"ל שכתב מקצת הסוגיא נראה שנטה דעתו לדברי מי שפסק כרב חסדא והלכך מתני' הכי קתני ארבע מחמש וחמש מאוצר גדול ולא יתחיל באוצר רישא דברי הכל וסיפא ר' יהודה היא ולית הלכתא כוותיה אבל לפרש במשנתנו ד' מה' וה' מאוצר גדול ולא יגמור את האוצר כמו שכתב בעל המאור אי אפשר דהא מרישא שמעת מינה ארבע מחמש אין חמש כולהו לא דאסור לגמור את האוצר ומאי אבל לא את האוצר דקתני וכו' ומה שכתב והא דתניא אין מתחילין באוצר תחלה וכן הא דתניא כמה שיעור תבואה צבורה לאו הלכתא נינהו משום דאתיאן כר' יהודה ואע"פ שכתבם הרי"ף ז"ל אין חוששין להם ודאי שלא כתבה רבינו הגדול ז"ל ההיא דתניא אין מתחילין באוצר תחלה אלא לדחותה והרי שוברה עמה דתניא אידך ר"ש מתיר ולא על חנם האריך לכתבה אלא למד שאפילו באוצר המוקצה כגון של טבל ושל לוף וחרדל עושה לו שביל ברגלו בכניסתו וביציאתו אבל הא דתניא כמה שיעור תבואה צבורה לתך הלכה פסוקה היא אין בה ספק וכך פירושה דתניא עלה תבואה צבורה בזמן שהתחיל בה מערב שבת מותר לטלטלה כלומר ממקום למקום ולפנות נמי מקום לאורחין ומפני בטול בית המדרש ובזמן שלא התחיל בה מע"ש רבי אחא אוסר לטלטלה כלל משום מוקצה ור"ש מתיר ובעינן עלה דר"ש דשרי כמה מותר לפנות ממנה מפני האורחין או מפני בטול בית המדרש שלא שמענו במשנתנו שיעור אלא למונחות בקופות אבל לצבורה לא שמענו ומפרש לתך ואם נסמוך על דברי הירושלמי בכאן הוא השיעור האמור במשנתנו דגרס התם ר' זעירא שאל לר' יאשיה כמה שיעורן של קופות א"ר נלמוד סתום מן המפורש דתנינן בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה וזה הפי' נכון ומחוור והוא מקובל מן הגאונים ז"ל שכך מצינו בה"ג ותבן ותבואה צבורה נמי מפנין שדי להו לחדא זויתא כי היכי דליתבו אורחין תנא כמה שיעור תבואה צבורה לתך פלגא כורא וכן מוכיח מדברי רב אחא משבחא גאון ז"ל:
